תמ"א אחת

תכנית מתאר ארצית לישראל

כינוס הנושאים בחטיבות

הנושאים הכלולים בתמ"אות הנושאיות לוקטו לחמש קבוצות: שלוש העוסקות בתשתיות, ושתיים בשטחים הפתוחים, על-פי הפירוט הבא:

 

חטיבת התשתיות:

  • קבוצת המשאבים - פרקי משק המים ומשק האנרגיה

  • קבוצת הקרקע - פרק הפסולת

  • קבוצת התחבורה - פרקי התחבורה היבשתית - דרכים ומסילות-ברזל.

בעתיד יצטרפו לחטיבות התשתיות פרקים נוספים, כגון טורבינות-רוח, מחצבות, תחבורה ימית ואוירית ועוד.

חטיבת השטחים הפתוחים:

  • קבוצת השטחים המוגנים - שטחים אשר זכו להגנה - שמורות-טבע, יערות וגנים-לאומיים.

  • קבוצת השטחים המערכתיים - מתווי נוף היוצרים את תבנית הארץ. נחלים וחופים (בשלב הנוכחי, חופי ים-תיכון בלבד בעתיד יצטרפו הימים האחרים).

הבחנה בין תכניות תשתית ותכניות שטחים פתוחים

תכניות לתשתית נבדלות מטבע הדברים מתכניות לשטחים פתוחים. כאן התווספה הבחנה שהיתה חיונית להסדרתן של שני סוגי התכניות הללו:

לשתי המערכות האמורות מופע שונה בשתי קבוצות תכניות:

  1. תכניות התשתיות - מאתרות שטח ושומרות אותו לתכלית היעודה. שטח זה נבחר בהיותו מקיים תכונות המכשירות אותו למילוי התפקיד. השטח או הרצועה שמורים לתכנון וחסומים בפני פעילות העלולה לסכל את הקמת התשתית. מצב זה יכול להמשך שנים רבות, והשטח עומד וממתין. במערכה השניה, מגובשות תכנית מפורטת להקמת התשתית. אפשר שהתכנית המפורטת תהיה רק על חלק מן השטח השמור, ואז עשויה יתרת השטח להשתחרר לצרכים אחרים.

  2. תכניות השטחים הפתוחים - גם כאן קובעת תכנית המתאר הארצית שטחים שמורים לתכנון - יער, שמורת-טבע, גן-לאומי, וכן מערכה שניה בדמות תכנית מפורטת ליער או לשמורה. אלא שכאן, התכנית המפורטת אינה אמורה לבחור מתוך השטח את שמורת-הטבע, ולייתר את שארית השטח. השטח נבחר לא בשל היותו מוכשר לקבל תכלית מסוימת, אלא בהיותו כולו ממלא אחר תכלית זו. שמורת-טבע נקבעת, בגלל ערכיו הסגוליים של השטח, והיא אינה זקוקה לתכנית מפורטת כדי למלא את יעודה. זאת בניגוד למתקן התפלה, שאי-אפשר להקימו ללא תכנית מפורטת.

 

הבדל זה יצר שני מבנים תכנוניים, הנבדלים ביחס לשטח השמור - שמירה כנגד אי-סיכול המטרה בתכניות התשתיות, לעומת שמירת הערכים בתכניות השטחים הפתוחים.

לכל תכנית נקבע אם כן מבנה ברור, וסיעוף זהה, המאפשר מעקב אחר סדר הדברים.

Untitled.png
Untitled1.png
%D7%9C%D7%90%D7%AA%D7%A8_edited.png

הרקע להכנת תמ"א אחת

תפקידן של תכניות המתאר הארציות לעצב את פניה של הארץ, לנווט בין לחצים ואינטרסים מנוגדים, למלא צרכי פיתוח תוך שמירת שטחים פתוחים ומשאבי טבע ולהתמודד עם סוגיות בתחומי סביבה, חברה וכלכלה.

תכנית מתאר ארצית - כח רב גלום בה, היא קובעת סדרי תכנון, מיקום יישובים ואופן הרחבתם, היא מתווה את רשת הדרכים הארצית ומסילות הברזל, תשתיות האנרגיה וקווי-המים, מיקום יערות, שמורות-טבע ומסדרונות אקולוגיים, את המותר והאסור בהם, ואת יחסיהם ההדדיים.

תכניות המתאר הארציות הן נושאיות, (לכל נושא - תכנית מתאר משלו: מים, חשמל, פסולת, מחצבות, יערות....) או אזוריות - נמל חיפה, (שדה-התעופה לד).

תכניות המתאר הארציות מחזיקות בנטל התכנון הארצי. הן עומדות מול מציאות מורכבת, דינאמית וסבוכה והן עושות זאת בהצלחה מרובה.  

ואולם, ברבות השנים התברר הצורך בהתחדשותן. עם הזמן, הלכו והצטברו תכניות רבות, ומערכת התכנון אשר היתה אמורה לגבש מדיניות תכנון ארצית, הפכה כבדה ומסורבלת, והתפזרה על פני נושאים שונים ברמת פירוט גבוהה.

כיום קיימות כ- 50 תכניות מתאר ארציות נושאיות, ועימן - כמה מאות שינויי-תכנית, אף הן תכניות מתאר ארציות, תקפות ובהליכי תכנון ואישור. כל תכנית עוסקת בנושא מסויים, ורבות התכניות העוסקות בפרטים ובפרטי-פרטים, או שהן מתמקדות באזורים מסויימים.

מצב זה יוצר מבוכה, חוסר בהירות וכפילות. מעטים המסוגלים למצוא את דרכם בין שפע התכניות, התיקונים והשינויים להן.

תכניות המתאר הארציות נערכו בטווח של כ-40 שנה. הן נכתבו ב"שפות תכנון" שונות. יש בהן חזרות, כפילויות, פרקים אשר הפכו ברבות השנים למיושנים ואשר אינם עונים אחר התנאים הנוכחיים, ופרטים שאין מקומם בתכנון הארצי.

יתר על כן, כל תכנית מתאר ארצית, נושאית או חלקית, אין לה אלא את עולמה בלבד, והיא משרתת היבט או אזור מסוים. עורכי התכניות הנושאיות נהגו בשעתו – ובדין – בדרך של הדגשה לנושא התכנית שהופקדה בידם, ואף העדפתה על פני נושאים אחרים.

לא לכך התכוון חוק התכנון והבנייה בדברו על תכנית המתאר הארצית, הקובע כי עליה לקבוע את תכנון שטח המדינה כולה (סעיף 49 לחוק התו"ב). משמעות הדבר - הבעת תפישת תכנון ארצית כוללת, וראייה מערכתית ומקיפה, המכוונת את מדרגי התכנון הבאים. בפועל התבצעו התכניות "חלקים חלקים לפי שטחים שונים של המדינה, או לפי העניינים שהם נושא התכנית" (שם, סעיף 50).

החלטת הממשלה

על רקע הדברים הללו סברה ממשלת-ישראל כי:

"לאור ריבוי תכניות המתאר הארציות (מעל ל-250) ומידת הפירוט בהן, שכבת התכנון הארצי נעדרת בהירות ושקיפות, כוללת סתירות פנימיות, קשה להתמצאות, משמשת כר נרחב לדיונים משפטיים, וגורמת לקושי באישור תכניות מפורטות למגורים, לתעסוקה, לתשתיות."

 

על-כן, הורתה הממשלה כי תכניות המתאר הארציות יאוחדו למסגרת אחת:

''להביא לאישור המועצה הארצית הוראה להכנת תכנית מתאר ארצית אחת, אשר תפשט ותאחד תכניות מתאר ארציות רבות (למעט תמ"א 35) ותשמש כלי עיקרי, פשוט ובהיר, להקצאת שטחים ורצועות לטובת שימושים ציבוריים עתידיים, כגון: שטחים פתוחים, דרכים ומסילות, מתקנים, קווי תשתיות ארציים ועוד''. (החלטה מס' 4434 מיום 18.3.2012)

 

ההחלטה נבעה גם נוכח ריבוי הלחצים ודרישות הפיתוח - בארץ קטנה, צפופה ובעלת קצבי פיתוח מואצים, קיימים אינטרסים מנוגדים המכוונים לכל פיסת קרקע, וכולם לגיטימיים: משרד השיכון דואג להבטחת שטחים לדיור, משרד התחבורה – לכבישים, הירוקים – לשמירת טבע. ראייתם חלקית, והתמונה הכוללת נעדרת. מכאן הקשיים לעת הכנת תכניות, הצורך לגשר בין שאיפות מנוגדות וליצור תמונה כוללת, אשר תקיף את כלל צרכי המשק. תמ''א אחת אמורה לסייע בהתווייתה של התמונה הכוללת.

האתגר

החלטת הממשלה מציבה הזדמנות ואתגר להחזיר את כוונת החוק המקורית, להציע תכנית מתאר ארצית אחת, המאגדת בקרבה את הנושאים השונים, לתכנית אחת שיש בה הרמוניה ושלמות.

המהלך האמור עשוי להצטמצם לכינוס תכניות, הבהרתן ואיחודן (מעין קומפילציה), אך טמונה בו הזדמנות לעיון מעמיק, הפרדת טפל מעיקר, וחיזוק העיקר – שיש לו משמעות ארצית.

כל תכנית מתאר ארצית נושאית מספרת סיפור משלה במערכת הארצית, וכולן כאחת - את סיפורו של התכנון הארצי. ניתן לספרו באריכות ובפירוט, אך ניתן גם לזהות ממנו "ליבה", שהיא תמציתו ותכליתו. האתגר אשר עמד בפני עורכי התכנית הינו לספר את סיפורן של תכניות המתאר הארציות, ולהעמיק חקור על מנת לברור מתוכן את "הליבה", הגלעין הפנימי שלה. ליבות אלו כונסו מחדש והן מרכיבות עתה את תמ"א אחת.

המועצה הארצית לתכנון ולבניה הטילה את מלאכת עריכת התכנית על מנהל התכנון במשרד הפנים (משנת 2014 במשרד האוצר). העבודה התבצעה בצוותי תכנון פנימיים במנהל התכנון, בהשתתפות רפרנטים ממשרדי ממשלה הנוגעים בדבר, הגופים הירוקים ורשויות הגז והמים.

תכניות הכלולות בתמ''א אחת

תמ"א אחת כוללת 16 תכניות מתאר ארציות, וכן 128 שינויים לתכניות אלה, המהוות כל אחת תכנית מתאר ארצית בפני עצמה. ובסך הכל כלולות בה 144 תכניות מתאר ארציות, ואלו הן: (מספר השינויים,  נרשם בסוגריים לצד כל תכנית).

  • תמ"א 3 דרכים (מספר השינויים - 28)

  • תמ"א 8 גנים לאומיים, שמורות טבע ושמורות נוף (מספר השינויים - 4)

  • תמ"א 10/ד/8 תחנות-כח עד 250 מגוואט

  • תמ"א 10/ד/10 מתקנים פוטו-וולטאיים (מספר השינויים - 1)

  • תמ"א 13 חוף הים-התיכון (מספר השינויים - 5)

  • תמ"א 4/16 פסולת מוצקה (מספר השינויים - 2)

  • תמ"א 22 יער וייעור (מספר השינויים - 7)

  • תמ"א 23/ 9 מסילות-ברזל (מספר השינויים - 79)

  • תמ"א 32/ 1 אתרי גפ"מ

  • תמ"א 34 משק המים - ביוב

  • תמ"א 34/ב/2/2 אתרים להתפלת מי-ים

  • תמ"א 34/ב/3 נחלים וניקוז

  • תמ"א 34/ב/4 איגום מים עיליים, החדרה, העשרה והגנה על מי-התהום

  • תמ"א 34/ב/5 מערכות הפקה והולכה של מים

  • תמ"א 34/ב/6 היתרי בניה לקווים ולמתקנים למי-מערכת

  • תמ"א 37 גז טבעי (מספר השינויים - 2)

 

עם אישורה של תמ''א אחת, בטלות תכניות אלו.

 

תמ"א אחת כוללת (עד כה) עשרה נושאים המופיעים כפרקים נפרדים. ואלו הם:

מים, תחנות-כח קטנות, מתקנים פוטו-וולטאים, גז טבעי, פסולת, דרכים, מסילות-ברזל, שטחים מוגנים (שמורות-טבע, גנים-לאומיים, יערות), נחלים, חופים (ים-תיכון).

2.png
IMG_3383.JPG

פרקי התכנית

פרסומים ומאמרים

**דו"ח ביניים שהוגש למועצה הארצית באוגוסט 2014

**הנוסח אשר הועבר על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה להערות הועדות המחוזיות בשנת 2016. נוסח זה אינו מעודכן.